מיחזור פירוק, האם יכול לשנות את דפוס מיחזור הפלסטיק?

דו"ח חדש של IDTechEx צופה כי עד שנת 2034, מפעלי פירוליזה ודה-פולימריזציה יעבדו יותר מ-17 מיליון טונות של פסולת פלסטיק בשנה. מיחזור כימי ממלא תפקיד חשוב במערכות מיחזור במעגל סגור, אך הוא רק חלק קטן מהפתרון לאתגרים סביבתיים גלובליים.
אמנם מיחזור מכני פופולרי בזכות עלות-תועלת ויעילותו, אך הוא נופל ביישומים הדורשים טוהר גבוה וביצועים מכניים. כדי להתמודד עם האתגרים העומדים בפני מיחזור כימיקלים ומיחזור מכני, טכנולוגיית הפירוק הראתה פוטנציאל וסיכויים רבים.

תהליך פירוק
תהליך הפירוק משתמש בממיסים להפרדת פסולת פולימר. כאשר נעשה שימוש בתערובת הממס הנכונה, ניתן להמיס ולהפריד מיני פלסטיק שונים באופן סלקטיבי, מה שמפשט את התהליך הדורש מיון עדין של סוגי פולימרים שונים לפני המיחזור. ישנם ממיסים ושיטות הפרדה מותאמות אישית לסוגי פלסטיק ספציפיים, כגון פוליפרופילן, פוליסטירן ואקרילוניטריל בוטאדיאן סטירן.
בהשוואה לטכנולוגיות שחזור כימיות אחרות, היתרון המשמעותי של טכנולוגיית הפירוק הוא בכך שהיא יכולה לספק תפוקה תיאורטית גבוהה יותר.

אתגרים קיומיים
למרות שלטכנולוגיית הפירוק יש עתיד מזהיר, היא גם מתמודדת עם כמה אתגרים וספקות. ההשפעה הסביבתית של הממסים המשמשים בתהליך הפירוק היא גם בעיה. גם ההיתכנות הכלכלית של טכנולוגיית הפירוק אינה ודאית. עלות הממיסים, צריכת האנרגיה והצורך בתשתית מורכבת יכולים להפוך את הפולימרים המוחזרים באמצעות מפעלי פירוק ליקרים יותר מאלו המוחזרים באופן מכני. בהשוואה לטכנולוגיות מיחזור אחרות, זה דורש השקעת הון ותקופת זמן משמעותית.
‏
Outlook עתידי
כטכנולוגיה מבטיחה, טכנולוגיית הפירוק יכולה לענות על הדרישה לפתרונות דל פחמן ופסולת פלסטיק מגוונת. עם זאת, אופטימיזציה טכנית, קנה מידה מסחרי וכלכלה נותרו אתגרים שיש לפתור. בעלי עניין צריכים להעריך בקפידה את היתרונות והחסרונות של טכנולוגיות פירוק בהקשר של אסטרטגיות ניהול פסולת גלובליות.